מלאו פרטים
וניצור איתכם קשר


 אני מעוניינ/ת לקבל עדכונים במייל

מרכז מידע

שאלות ותשובות

איך אני משפר את הרמה שלי?
קודם כל זה ידוע שחיזוק השרירים, בין אם זה בחדר כושר או בסטודיו בשיעור בלט תורמים רבות לבניית וחיזוק השירירים המייצבים- ומשם מביאים אותך ליכולת של קוארדינציה בין שרירית, שיווי משקל ושליטה בגוף ברמה גבוהה יותר. דבר שני ולא פחות חשוב-כדאי לך לבדוק עם עצמך האם נראה לך שאתה מוסגל להרגיש כל תנועה ותנועה, כל קצב, כל 'ביט' וכל צליל עם האופי השונה שלו במקום אחר בגוף.. להרגיש כל פעימה משתוללת בפנים ויוצאת החוצה בפרץ של תנועה מותאמת לצליל. בקצב הנכון ובתדירות הנכונה- אם כן- זה הזמן לחייך כי אתה במקום הנכון.
באיזה גיל כדאי להתחיל לרקוד?
אין באמת גיל ספציפי שכדאי להתחיל בו. בין אם אתם בני עשרים או 65 ומעלה - תוכלו ליהנות מהלימודים ומהריקוד כתחביב נעים ומספק. אבל, אם אתם רוצים להיות מקצוענים, מתברר שזה בדרך כלל מצריך לימודים מגיל מאד צעיר: "כדי להגיע לרמה גבוהה ומקצועית, כדאי להתחיל ללמוד כבר מגיל 5 עד גיל 14" מסביר דודקין שהשתתף בתחרויות מגיל 6 ואף התמנה לשופט בתחרויות ריקודים בינלאומיות: "מי שמתחיל בגילאים 16 עד 20 יכול להגיע לתחרויות, אבל יהיה לו קשה להגיע לרמה גבוהה".

כתבות ומאמרים

ואתם רוקדים
ברנז'ה 07/08/2014

ואתם רוקדים

הכוריאוגרף דן אודיז ערך את מופע סיום השנה המרגש שלו,אשר על פי המסורת שהוא קבע, משלב בין צעירים מהאזור, לבין בעלי צרכים מיוחדים. הפעם השתתפו ילדים בעלי לקויי ראיה, במופע שלא הותר אף אחד בקהל אדיש. גופים ומוסדות בבאר שבע, בהם המגזין ברנז'ה, נתנו חסותם לאירוע.

מאות מוזמנים, בהם עיתונאים ואורחים מכובדים, הגיעו כמיטב המסורת ביום ראשון האחרון לאירוע הסיום החגיגי של הסטודיו למחול של דן אודיז. זוהי השנה הרביעית ברציפות שהאירוע מתקיים. השנה האירוע נערך במשכן הפיס לאומנויות הבמה בבאר שבע ובמהלכו הופיעו 150 תלמידי הסטודיו של דן אודיז, אשר לומדים במסגרות שונות ברחבי העיר והסביבה (רמות ספורטיב, הולמס פלייס ומרכז הפיס הקהילתי בעומר). בחלקו השני של הערב, הופיעו תלמידי הסטודיו יחד עם קבוצת ילדים לקויי ראייה במופע ייחודי ומרגש שלא הותיר אף אחד בקהל אדיש.

דן אודיז, הוא רקדן וכוריאוגרף ובן להורים חירשים, אשר הקדיש בשנים האחרונות את עשייתו המקצועית שלו בהקמת סטודיו למחול בבאר שבע, במטרה לקדם אוכלוסיות מיוחדות ולשלב אותן בחברה. החשיבה המובילה אצלו בסטודיו היא, ש''כל אחד יכול לרקוד'', והוא אכן מקפיד על למידה בסביבה מכילה, יצירתית וסבלנית.

אודיז החל את דרכו בבאר שבע בגיל 14. הוא השתלב בלימודי ריקוד אצל מיטב הכוריאוגרפים בארץ, ומאוחר יותר נסע ללמוד מחול בניו יורק. עם חזרתו לישראל, החל לפעל בסצנה המקומית, ושיתף פעולה כרקדן וככוריאוגרף עם האומנים המובילים בארץ.

בסטודיו שלו לומדים כיום כ-150 תלמידים בגילאים שונים ובסגנונות מגוונים. חלק נכבד מעבודתו מושקע ליזום פרויקטים בשיתוף אוכלוסיות מיוחדות. השיעורים וסדנאות הריקוד הייחודיות מותאמות לבעלי מוגבלויות, דוגמת לקויי שמיעה וחירשים בעלי מוגבלויות פיזיות ונפשיות, נפגעות תקיפה מינית וכל אלו המתמודדים עם טראומות ומשברים אישיים. השיעורים בסטודיו מועברים בשיטה ייחודית המנצלת את התנועה ככלי להעצמה והתפתחות אישית ואודיז חתום על שורה של קורסים וסדנאות בשיתוף אנשי מקצוע ומטפלים מהשורה הראשונה. שיטה זו, פותחת בפני המשתתפים דלת לעולם של תנועה, קצב, הנאה ושחרור חושים. לצד שיפור יכולת הביטוי והיצירה, הרחבת גבולות התנועה ואימוץ הריקוד כשפה אלטרנטיבית.

בכל שנה עורכים דן אודיז ותלמידיו מופע סיום חגיגי, בוא לוקחים חלד כל המשתתפים בשיעורים והסדנאות במהלך השנה, ובכל שנה לוקח אודיז יחד עם תלמידי הסטודיו תחת חסותם- עמותה אחרת- ומשלב את ילדי העמותה במופע. השנה, הכסף הוענק לעמותה למען העיוור- לפרויקט תגי''ל למימון פעילויות העשרה חווייתיות בחופרת הקיץ עבור ילדים עיוורים ולקויי ראייה ממחוז דרום. על ההפקה הייחודית, מונתה מפיקת האירועים ואשת יחסי הציבור יפעת ניצני שבחצי שנה האחרונה, עבדה צמוד לדן בגיוס חסויות וחשיפת האירוע.

ייצוג לעמותות החברתיות

במהלך האירוע, ניתנה גם במה לעמותות שונות וחשובות אשר פועלות במהלך היום יום כדי לעזור לשונה ולאחר לקיים חיים מלאים ועצמאיים: העמותה למען העיוור מסייעת לקדם את מעמדו ורווחתו של העיוור ומשפחתו ודואגת למגוון שירותים משלימים לאוכלוסיית העיוורים ולקויי הראייה. לכבוד המאורע החשוב כיבדה בנוכחותה גם מייסדת העמותה למען העיוור- פנינה אמיר.

מיח''א- מחנכי ילדים חירשים. הפועל כמרכז שיקומי לילדים לקויי שמיעה בגיל הרך ולמשפחותיהם.

בית הגלגלים- עמותה שנותנת לילדים ולבוגרים בעלי פגיעה ביכולת התנועה בעיקר כתוצאה משיתוק מוחין וניוון שרירים.

מסל''ן- מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ואלימות בנגב, אשר פועל מאז 1988 במטרה לסייע, ללוות ולהוות מקור ובסיס לתמיכה מעשית ורגשית לנפגעות, לנפגעים ולבני משפחותיהם.

דן אודיז, אשר עובד עם גופים אלה כל השנה היה חשוב לתת לעמותות פלטפורמה בקרב הקהל הרחב.

הגופים שהעניקו חסות כספית לאירוע ואפשרו הפקה ללא התפשרות ברמות הגבוהות ביותר היו ''גני אגמים'' בבעלותם של שלום ג'בלי ויעקב מדר, שמיד נרתמו למען המטרה החשובה וידועים כתורמים רבות למען הקהילה, ''מסעדת כרמים''- בניצוחו של השף סהר רפאל, אשר בימים אלה פותחת את שעריה ומשיקה את הסניף החדש בבירת הנגב. מלבד תרומתם הכספית הגיע השף סהר רפאל בכבודו ובעצמו יחד עם שניים מהבעלים- אודליה חכים ויניב חזן, להעניק לקהל הרחב דוכן מפואר של יין איכותי. עוד תמכו באירוע, ''מכתשים אדמה''- אשר תורמים במהלך כל השנה ומהווים עוגן חברתי תומך לקהילה ו וחברת הנדלן כ.א.א מבנים בע''מ.

מלבד נותני החסויות, התגייסו לטובת האירוע גם חברת ההפקות ויחסי הציבור יפעת ניצני- שהייתה אחראית (במהלך החצי שנה האחרונה) על הפקת האירוע, גיוס החסויות וגיוס התרומות והמתנות לאירוע.

אביחי כהן- שחקן ובעלים של בר הברכט שהתנדב להנחות את הערב. חברות הצילום ארט ספוט וחברת הצילום הקריאטיבית ליצ'י, אשר דאגו לצילומים לפני, במהלך ולאחר האירוע.

חברת אלגנט עיצוב אירועים שהתנדבה לעצב ולקשט את האירוע וחילקה לכל האורחים פרחים במתנה.

חברת פורום ארט שתרמה שלט חוצות לקידום האירוע.

מגזין ברנז'ה שהעניק חסות לאירוע מחסני השוק- בבעלותם של שאול ושלום נעמן שדאגו לכל הכיבוד והשתייה בכניסה. א.א פרסומים, שתרמו את הדפסות הגרפיקה לאירוע ומוטי נסימוב מסטודיו MES שהיה אחראי על כל העיצוב הגרפי של החומרים.

ו-DJ שי מנשרי שהיה אחראי על כל הניהול המוזיקאלי של הערב.

ברכות מפי בכירי העיר

המופע נפתח בברכות חמות של ראש העיר- מר רוביק דנילוביץ', על היוזמה המבורכת של דן אודיז והבטיח לסייע לאודיז בקידום הפעלת הסטודיו הייחודי למחול בבאר שבע. בהמשך הערב, הופיעו ב-12 נאמברים שונים של היפ הופ 150 תלמידי הסטודיו מכל הגילאים, שעמלו קשה במהלך השנה האחרונה ועברו שנה מאתגרת רוויה בפעילויות, נתינה והכל תוך תשוקה ענקית ואהבה אחת גדולה. אודיז שמאמין ופועל ללא הרף לצען ייצור דור ראשון של רקדני היפ הופ מקצועיים שייצגו את העיר בתחרויות בארץ ובעולם, יצר מופע סוחף ומרהיב בכל הגילאים, גם אצל הקטנטנים וגם אצל הגדולים. בכולם נראו איכויות של עבודה קשה ומסורה.
עם סיום החלק הראשון של האירוע, הוקרן קליפ הפתעה מרגש לאודיז אשר הכינו תלמידי הסטודיו, ובו הם תיעדו במשך שבועות את העבודה בסטודיו והסבירו את חשיבותו של אודיז עבורם ואת השינוי שעשה מהרגע שנכנס לחייהם. לסיום, עלו במופע ריקוד מרגש קבוצת ילדים לקויי ראייה יחד עם כל 150 תלמידי הסטודיו. לקראת סוף הריקוד, אודיז כבר לא יכל להתאפק, והצטרף אל רקדניו לריקוד אחרון, שנגמר בסלפי ענק ובכל המשכן שהיה מלא עד אפס מקום.

לאירוע הגיעו-ראש העיר- מר רוביק דנילוביץ', שהגיע בליווי חפצי זוהר- סגנית ומ''מ ראש העיר.

שלומי נומה- מנהל אגף התרבות, נתי מסינג- מנכ''ל רמות ספורטיב, אנשי חינוך מכל רחבי הדרום ואושיות מרכזיות ומובילות דעה בבאר שבע שהגיעו לכבד את ה'אחד והיחיד'- דן אודיז.
עושים שינוי
יניב סול 07/08/2014

עושים שינוי

יניב סול

כ-150 תלמידי הסטודיו של דן אודיז עלו, ביום ראשון השבוע, על במת המשכן לאומנויות הבמה בבאר שבע, למופע הסיום החגיגי שלהם. האירוע הוקדש השנה לעיוורים וללקויי ראייה, וכל הכנסותיו הועברו לפרויקט תגי''ל, למימון פעילויות העשרה חווייתיות בחופשת הקיץ עבור ילדים עיוורים ולקויי ראייה ממחוז הדרום. זוהי השנה הרביעית שהמופע מתקיים, כשבכל שנה בוחר אודיז עמותה אחרת, ומשלב את ילדיה במופע.

מאות האנשים שהגיעו לצפות באירוע, בהפקת יפעת ניצני, זכו לחוויה מרגשת וייחודית, במיוחד בחלקו השני של הערב, בו הופיעו תלמידי הסטודיו יחד עם קבוצת ילדים לקויי ראייה. המופע נפתח בברכות חמות של ראש העירייה רוביק דנילוביץ', כולל הבטחה לסייע לאודיז בקידום הפעלת הסטודיו הייחודי למחול בבירת הנגב. בהמשך, הופיעו ב-12 נאמברים שונים של היפ הופ 150 תלמידי הסטודיו מכל הגילאים, שעמלו קשה במהלך השנה האחרונה. עם סיום החלק הראשון של האירוע, הוקרן קליפ הפתעה מרגש לאודיז שהכינו תלמידיו, ובו תיעדו במשך שבועות את העבודה בסטודיו והסבירו את חשיבותו של אודיז עבורם ואת השינוי שעשה מהרגע שנכנס לחייהם. לסיום, עלתה במופע ריקוד מרגש קבוצת ילדים לקויי ראייה יחד עם כל 150 תלמידי הסטודיו. לקראת סוף הריקוד, אודיז לא התאפק, והצטרף אל רקדניו לריקוד אחרון, שנגמר בסלפי ענק.

דן אודיז, שחגג ביום שלישי השבוע, את יום הולדתו ה-27, הוא רקדן וכוריאוגרף ובן להורים חירשים, שהקדיש בשנים האחרונות את עשייתו המקצועית להקמת סטודיו למחול בבירת הגנב, במטרה לקדם אוכלוסיות מיוחדות ולשלבן בחברה. החשיבה המובילה אצלו בסטודיו היא, ש''כל אחד יכול לרקוד'', והוא מקפיד על למידה בסביבה מכילה, יצירתית וסבלנית. אודיז החל את דרכו בגיל 14 בבאר שבע, והשתלב בלימודי ריקוד אצל מיטב הכוריאוגרפים בארץ, לצד לימודי מחול בניו יורק. עם חזרתו ארצה, החל לפעל בסצנה המקומית, ושיתף פעולה כרקדן וככוריאוגרף עם האומנים המובילים במדינה.

אודיז אמר לעיתון שבע: ''יש כמה תלמידות בקבוצה הגבוהה, שנתנו מעצמן קצת מעבר למצופה מבחינת הארגון ותפעול המופע. אני רוצה להודות להן, ויש להן חלק בלתי נפרד מההצלחה הזאת. אני מודה לדור ארז, עדן רימון, בר רולוב, לירז וזאנה, לינוי ירדני, יובל שטרית ואופק כהן. המופע היה מאוד מוצלח ואני מאוד גאה ברקדניי, על היום בכלל ועל המופע בפרט. הקהל היה מאוד חם ואוהב, ושיתף פעולה, והערב היה מאוד משמעותי לכולם. בסך הכל, היה מעולה''.
כל אחד יכול לרקוד
יניב סול 07/08/2014

כל אחד יכול לרקוד

הרקדן והכוריאוגרף הבאר שבעי, דן אודיז בראיון גלוי לב, מספר על מופע ריקוד הרחוב השנתי שלו, שיוקדש ללקויי ראיה ועיוורים• על העבודה עם התלמידים והגדילה בבית להורים חירשים שהובילה אותו להדריך אוכלוסיות מוחלשות

יניב סול

אם יצאתם פעם לבלות בבאר שבע ולפתע פרצה מוזיקה, מישהו התחיל לרקוד, ולאט בהדרגה הצטרפו אליו עוד ועוד רקדנים ורקדניות, שיצרו ריקוד המוני ("פלאש מוב"), זאת יכולה להיות הצעת נישואים מיוחדת ומקורית, וזה יכול להיות ריקוד של התלמידות, סתם בשביל המצב רוח ובשביל הנשמה. ברחבי העולם ואפילו במרכז הארץ, אמנות המחול כבר מזמן הפכה לאומנות ב''מיינסטרים'', בבאר שבע לעומת זאת, אם רוצים להיכנס לסצנת הריקוד, הכתובת בשבילכם היא הרקדן והכוריאוגרף, דן אודיז. וזה לא משנה אם אתם לקויי ראייה או שמיעה, בעלי מוגבלות פיזית או מוטורית או עולם חדשים שלא מבינים את השפה. ''כל אחד יכול לרקוד'', אומר אודיז. ''הריקוד הוא שפה אוניברסלית''.

להתפרנס מאהבה

אודיז, תושב בירת הנגב, עיר מולדתו, הספיק לעשות וליצור ב-27 שנות חייו יותר ממה שהאדם הממוצע חווה בחיים שלמים. ''נכנסתי לתחום המחול בגיל 14, מחול לטיני. עברתי לסגנון היפ הופ וברייק-דאנס ובגיל 18 הכרתי את קלוד דדיה, ועבדתי איתו ברחבי העולם'', מספר אודיז. לאחר שירות צבאי מלא, הוא החליט שכדי להיות הטוב ביותר , צריך ללמוד מהטובים ביותר, ושם פעמיו ל''תפוח הגדול''. ''לקחתי בניו יורק שיעורים מהטובים ביותר בתחום ההיפ הופ, וכשחזרתי פתחתי את הקבוצות, והתחלתי לעבוד עם קבוצה אחת. בשיעור הראשון היו ארבע רקדניות, ובסוף השנה הם נהיו 24, והבנתי שיש שם פוטנציאל.

כיום, כ-13 שנים לאחר שנכנס לתחום, עובד אודיז כעצמאי עם יותר מ-150 תלמידים, מגילאי שמונה ועד 35, כשגם תלמודית ''צעירות'' שעברו את ה-50 אינן משהו חריג במקומות שהוא מלמד. בין היתר, הוא מדריך תלמידים בבאר שבע ובעומר, גם בעמותת עלמי''א המשלבת נוער ממוצא אתיופי, בלהקת ''כורעאת'' ועם פגועי נפש ונערות נפגעות תקיפה מינית.

אודיז גם דואג כל הזמן לנסוע להשתלמויות בארץ ובחו''ל, ''כדי לחזור עם השראות חדשות, כיוונים חדשים ורעיוניות. זה מפתח גם אותי בתור בן אדם''.

''התחלתי ללמד בגיל 16'', נזכר אודיז. הציעו לי ללמד עולים חדשים במתנ''ס, שלא מבינים מילה בעברית. הבנתי שאני מצליחה לעשות את זה, ושכיף לי. מה שמשך אותי ללמד זה הפנים של הילדים אחרי שהם יוצאים מהסטודיו. אני זוכר אותם מתלהבים ומספרים להורים שלהם, שזה עושה להם טוב. אז, זה גם עושה להם טוב, גם אני מקבל סיפור אדיר מללמד את מה שאני אוהב לעשות, ועוד להתפרנס מזה? זה טירוף''.

שפת התנועה

ב-29.6, יערוך אודיז את המופע השנתי שלו, בו יקבץ את כל תלמידיו למופע מחול מרהיב, שכל הכנסותיו יועברו לאוכלוסיות חלשות. המופע יוקדש ללקויי ראייה ועיוורים, וייקחו בו חלק גם ילדים מפרויקט תגי''ל (תגבור יום לימודים לילדים עיוורים ולקויי ראייה). ''בכל סוף שנה, אני עושה מופע התרמה, ולוקח את כל הקבוצות,יותר ממאה תלמידים, עושים חזרות, ולקראת מאי אני מאתר אוכלוסייה מוחלשת. לפני שלוש שנים אלו היו לקויי שמיעה, לפני שנתיים זה היה עבור 'בית הגלגלים', ובשנה שעברה מופע סוף השנה היה עבור בית הספר 'דקלים' לחינוך מיוחד. אני לוקח את הילדים, מלמד אותם ריקוד, וכל ההכנסות הן תרומה לאותה אוכלוסייה. בדרך כלל, אנחנו מופיעים ב'מרכז הצעירים', אבל השנה, לאחר ההצלחה של השנים הקודמות, יש התקדמות. ניסים סספורטס ושלומי נומה מחברת 'כיוונים' מאפשרים את זה, אודות לסבסוד שלהם'', הוא מציין.

אודיז, שאת זמנו החופשי הוא מעביר בספסלי האקדמיה במכללת קיי, בלימודי תואר ראשון בחינוך מיוחד, מספר ש''הרעיון הוא לא להיות מורה לחינוך מיוחד, אלד להביא את האוכלוסיות לרמה הכי גבוהה שאני יכול, בשביל להיות מקצוען''.

מעבר לרצון להתמקצע, ישנה סיבה נוספת לנתינה והרצון הזה שיש לו להעניק מעצמו לאוכלוסיות החלשות, והיא מסתתרת בסיפור החיים האישי שלו: '' אני באה מבית של הורים חירשים אילמים. עם חירשים אתה לא יכול לצעוק, ואתה לא יכול להתעצבן. ברגע שאתה נסער בשיחה, יכול להיות שהסימנים, שהשפה לא מובנים. זו הסיבה, שבשנה הראשונה בחרתי לעשות את הריקוד עם לקויי שמיעה. בן אדם שומע, בן אדם לא שומע והשיח בינהם. אין ספק, שמשום שבאתי מבית כזה, יש לי רגישות רבה יותר''. יש לציין שלאודיז יש גם א בחינוך המיוחד.

ההתמודדות שלו כילד עם המצב המשפחתי יוצא הדופן שלו, תהליך הלמידה שלו לתקשר עם משפחתו, גרם לו לרצות ללמד אנשים אחרים לתקשר בצורה אחרת, בדרך הנותנת להם כלים להבנה של אחד את השני מבלי לדבר באותה שפה, בדרך המקנה להם ערכים, סבלנות וסובלנות והרצון של להבין אחד את השני, ולא דווקא רק שישמעו אותך.

לא קורץ לך, לפעמים, לעזוב קצת את ההדרכה ולחזור לרקוד עבור עצמך, לחזור לאור הזרקורים? יש לי הרבה הזדמנויות לרקוד בהמון מקומות נחשבים בארץ, אבל גם יש לי איזשהו ג'וק בראש, שאומר לי: 'אתה נשאר בבאר שבע, לפתח את התלמידים שלך'. רק באחרונה, הבנתי שכשהייתי צעיר, לא היה לי את זה. בשביל להצליח להביא את התלמידים שלי לרמת מחויבות גדולה, אני צריך להיות מחויב במאה אחוז בעצמי. היקום תמיד מחזיר אותי לזה, ואני נורא מאמין שצריך להיות במקום מסוים: כסף, מופעים, יוקרה. אני מרגיש, שאני יכול לחזור לשם בכל שלב שרק ארצה''.

אתה רואה אולי בתלמידים שלך את עצמך, כשהיית צעיר?
''ברור שיש לי תלמידים, שאני רואה בהם את עצמי בגיל צעיר יותר. אני מסתכל עליהם, ואומר שככה אני התחלתי, ואני גם יודע איפה הם יהיו בעוד 10 שנים. הם חלק גדול מהסיבה לכך,שאני בתחום.''

מתי הבנת, שהייעוד שלך הוא לרקוד?
''בתקופת הצבא, היה מופע מאה שנה לתל אביב, בהפקתו של רן צחוק ורקדתי ברוע עם חבר טוב בשם אורי מאיר. לא אשכח את התמונות הזאת אף פעם, היה איזהשהו זיקוק בצבע ירוק, ואיך שהוא נכבה, פתאום אני רואה את כל האנשים מבמה בגובה של שלוש קומות, 'שטיח' של אנשים בכיכר רבין. אמרתי לעצמי בקול: 'וואו, וואו, וואו'. ואני בהלם מהטירוף, בצליל האחרון של המופע, הרגשתי שאני באוויר, וזה היה הרגע שאמרתי שאני לא רוצה להיפרד מהתחושה הזו''.

היום, אתה מדריך בעיקר בתחום ההיפ הופ. האם זה הסגנון המועדף עליך? ואם כן, למה?
''אני משאיר את לימוד הברייקדאנס גם לאנשים שיש להם יותר 'פאשן' (תשוקה) לזה. הייתה לי פציעה רצינית, ולא יכולתי להתכופף ולקשור שורכים במשך חצי שנה. יש סצנת היפ הופ חזקה מאוד בארץ, והיא מתפתחת. יש תחרויות, ולפני שנתיים קבוצה שלנו אפילו השתתפה בתחרות, ולאחר שזכתה במקום השני בארץ, נסעה לייצג את ישראל בתחרות בלאס וגאס. בכל מקרה, היפ הופ זו תורה שלמה. בתוך היפ הופ, יש את תחום הראפ, הסטיילינג והריקוד, שגם בו יש הרבה סגנונות. אני חושב, שרקדן חייב לדעת לרקוד בספקטרום רחב מאוד של סגנונות. מבלי להשתחצן, אני חושב שאני שולט די טוב ברוב סגנונות הריקוד בתחום ההיפ הופ''.

מה הריקוד מעניק לתלמידיך, מעבר ליכולות הריקוד?
''בראש ובראשונה, לדעת להביע אמוציות דרך תנועה, ולא דרך שפה. אני תמיד שומע, שהתלמידים שלי מספרים עד כמה הריקוד פתח אותם, ונתן להם כלים לראות את החברה ואת היקום בצורה אחרת. זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל זה כך באמת. אנשים שהיו נחבאים אל הכלים, מסתכלים על הרצפה כל הזמן, פתאום רוקדים ומסתכלים לקהל בעיניים, עם המון ביטחון עצמי שהשתפר פלאים''.

ומה הוא העניק לך?
''הריקוד נתן לי דרך לחשוב על דברים בחיים, דרך לעכל את הדברים שקורים לי בחיים. כל יוצר מביא לידי ביטוי את המחשבות, האג'נדה והחוויות שהוא חווה. הריקוד באופן כללי והעבודה הזאת של ליצור עם בני נוער, ילדים ואוכלוסיות, זה בעצם מקום להביע את הדברים האלה, וזה נותן לי אפשרות גם להכיר 'זנים' דשים של בני אדם. בתוך סטודיו של מאה מטר, נכנסים 30 ישויות שונות, ואתה לומד להכירן וללמוד אותן. זה מרתק. אני ושב שהריקוד הוא גם דרך מיוחדת, המאפשרת לי להסתכל על דברים שקורים לי בחיים בצורה סובלנית יותר.

רוצים בית

בעקבות מופעי ההתרמה של סוף השנה, הבין אודיז, ''שכיף לעשות את הדברים האלה.'' הכיף הזה גרם לו באחרונה, להציב לעצמו מטרה נוספת, והיא סטודיו לריקוד: ''אנחנו נפגשים כל שבוע לשיחה, ומדברים על חזון. על איך הם רוצים להיראות, מה הם צריכים ורוצים. תוך כדי השיחות, גילינו שהערכים המובילים את התלמדים הם מקצועיות, שיעורים ברמה גבוהה, אהבה אחת לשנייה ולריקוד ונתינה. הייתי רוצה להרחיב את השעות, ללמד במתקן ראוי המשרת את מטרותיי ומטרות התלמידים, ולהגיע לאוכלוסיות מוחלשות ולאותם בני נוער שלא יכולים לשלם, ממשפחות מעוטות יכולת. לשם כך, אני צריך מקום חדש'', הוא מספר. ''החזון הוא ליצור בית לבני נוער בתחום הריקוד, מדריכים ברמה הכי גבוהה מהארץ ומחו''ל שיעבדו עם בני הנוער. אני חושב, שצריך לפתוח את הרקדנים לעולם אחר, לכל העולמות בעצם. ברגע שחושפים את הילדים לעולמות חדשים, הם הרבה יותר מרגישים שייכות ורצון להתקדם. הבנתי שיש פה חבר'ה, שיש להם מה לעשות ומה להגיד בתחום הריקוד ובעולם הזה. והכי חשוב זה הרצון של הילדים לרקוד, פחות היכולת שלהם, כי כולם יכולים לרקוד''.

הסטודיו, לפי אודיז, חייב יהיה לקום בעיר העתיקה: ''אנשים חייבים לחוות את האורבניות שיש פה, וזה חלק ממה שאני רוצה לשדר. זה מקום שמלא בהשראה, אומנות, אנשים המרשים לעצמם להתלבש איך שהם רוצים ולהביע את עצמם''. כרגע, הוא עדיין לא יכול להקים את הסטודיו בכוחות עצמו, והוא פונה לציבור הרחב שיעזור לו בפן הכלכלי, וגם מראש העירייה רוביק דנילוביץ', הגיעה הבטחה לעזור כמה שאפשר. ''בלי עזרה, אני לא חושב שאצליח לעשות זאת לבד'', הוא אומר, אבל משדר אופטימיות.

מסע עצמי

ההורים של דן אודיז תמכו בו מההתחלה, למרות שאף פעם לא יכלו לשמוע את המוזיקה, שלצליליה הוא רוקד, אולי הם יכלו להרגיש את הרטט, אבל לא באמת להבין עד הסוף מהי האהבה הגדולה שלו. אהבה, אותה בימים אלה הוא יכול סופסוף ללוק עם מישהי, שמבינה אותו לגמרי. לאהבה השנייה שלו קוראים לאורה, והיא גם החברה שלו. ''לאורה דוחפת אותי קדימה, מאפשרת ועוזרת לי להתקדם בתחום'', הוא מספר. לא מזיק גם שלאורה בעצמה רקדנית מקצועית בלהקת 'קמע': ''היא מבינה אותי בהמון מצבים, מה שהופך את מערכת היחסים למיוחדת''. אולם, לאורה היא לא היחידה, שאודיז נגע בה: לא תמצאו תלמיד שלא מפרגן, ושלא מעלה חיוך כשהשם דן אודיז נשמע באוזניות. ''הלימוד אצל דן הוא חוויה שמעבר לאומנות הריקוד. הנוכחות, הרגישות והסבלנות לכל אחד מהתלמידים הופכות את השיעור למסע ללימוד של עצמך'', כתבה אחת מתלמידותיו. אודיז שגילה את הריקוד לפני שסרטי ''הסטפ-אפ'' למינהם הפכו אותו למגניב, מפיץ את הבשורה בדרום, וסוחף אחריו עדת מעריצים לו ולריקוד. ''אני מציע לאנשים אלטרנטיבות לחוש ולהתנהג בעולם הזה'', הוא מסכם.

טפסים להורדה